בעוד שבועיים יתקיים יום הזיכרון לשואה. ככל הנראה אין היום יהודי נורמלי שמכחיש את השואה. אחרי הכל יש ניצולים חיים שהיו בשואה, צילומים ומסמכים.

אבל מה יקרה בעוד 500, 1000 או 2000 שנה? כבר היום (67 שנים אחרי) יש בעולם מכחישי שואה רבים, שטוענים בעבודות הדוקטורט שלהם שהשואה לא באמת קרתה, ושהנתונים מנופחים. הרי לא היתה לגרמנים שום סיבה הגיונית לרצות להשמיד את העם היהודי שלא עשה להם דבר, אלא להיפך - היה מוכן להשתלב בכלכלה, בתרבות ובדת הגרמנית. בנוסף, לציונות היה ועדיין יש אינטרס לנפח את מספר הקורבנות.

ככל שעובר הזמן, כל העדויות לשואה ייעלמו:הניצולים והצאצאים שלהם ימותו, המסמכים והצילומים כבר לא יהיו מהימנים כי אפשר לזייף אותם באמצעות פוטושופ, והדבר האחרון שישאר הוא "יום הזיכרון לשואה" ומוזיאון "יד ושם".

באופן בלתי נמנע, בעוד 3000 שנה השואה תהיה סוג של מיתוס, אירוע רחוק ולא קשור למציאות.
אנשים ידרשו לבטל את יום השואה. הם יטענו:"אנו כבר לא קורבן אלא מדינה מתקדמת ומודרנית, בעלת צבא חזק!". או שלחילופין אם יהיה שלום עולמי (דבר שלא יהיה, אבל נניח) יטענו שכבר אין סכנה להשמדת העם היהודי ולכן יום השואה צריך להתבטל.

פעיל חברתי נאור יפתח קבוצה בפייסבוק נגד סגירת בתי הקולנוע והקפה בגלל אותו "יום שואה" ארכאי שנקבע לפני אלפי שנים. באותה הזדמנות ידרשו לסגור גם את מוזיאון "יד ושם" העתיק, שממומן מכספי הציבור ומעסיק "פרזיטים". יטענו שדי באתר האינטרנט שלהם, לא צריך מוזיאון יקר כל כך על חשבון משלם המיסים.

למעשה הייתי מאוד אופטימי, כי אפילו בעוד 50 שנה סביר שידרשו לבטל את יום השואה. כבר היום המון אנשים לא מתחברים ליום הזה, כמו אחד (מעדות המזרח) שאמר לי פעם במילים האלה בדיוק:"יום השואה זה חג של אשכנזים, זה לא שלי".

בסופו של דבר המאבק יהיה על המשך קיומם של יום הזיכרון לשואה, ומוזיאון יד ושם.



הנצחת יציאת מצריים
אחרי שמבינים שהנצחת השואה לא צפויה לשרוד אפילו 100 שנים, ושקשה מאוד להנציח אירועים, גדולים ומשפיעים ככל שיהיו, נשאלת השאלה איך יתכן שאירוע יציאת מצריים שהתרחש לפני אלפי שנים, הונצח בהצלחה ועדיין ממשיך להיות מצויין עד היום מידי שנה?

בזמן שעמים ואימפריות עלו ונעלמו, העם היהודי לא רק המשיך להתקיים למרות הפיזור בגלות, אלא המשיך לקיים את המצוות - ובפרט את חג הפסח התובעני. אף אחד לא הכריח אותם לחגוג את הפסח, להיפך - לאורך ההסטוריה אומות שונות ניסו למנוע מהיהודים ללמוד תורה ולקיים מצוות:באלימות או בפיתוי. אבל לא הצליחו. היהודים המשיכו לקיים את חג הפסח, לפעמים בניגוד להוראות המשטר - תוך סיכון חייהם.

זה פלא גדול בגלל 3 עובדות:
1) אלפי השנים שעברו.
2) הפיזור בגלות.
3) הנסיונות של אומות העולם למנוע את קיום המצוות ולמגר את היהדות - על ידי חיסול פיזי, פיתוי והשפעה תרבותית, או חיוב בהמרת דת.


איך זה שרד עד היום???
איך יציאת מצריים הונצחה בצורה כה מוצלחת?

התשובה פשוטה -
יציאת מצריים כאירוע מכונן בתולדות העם היהודי, מונצחת על ידי חג הפסח. זאת למעשה מטרתו - הנחלת הזיכרון לדור הבא (ולא חג הנקיון, או חג אכילת גפילטע וקניידעלך).
הנצחת יציאת מצריים לא מבוססת על מסמכים ועדויות ארכאולוגיות, גם לא על עדויות של מנהיגים או סתם אנשים. אלא על מנגנון פשוט ויעיל - "והגדת לבנך".

כל דור מעביר לדור הבא את אירוע יציאת מצריים ותולדות העם היהודי כמו שקיבל מאבותיו, שקיבלו מאבותיהם, עד לדור שיצא ממצריים.
אבל יותר מזה, הנחלת האירוע ההסטורי של יציאת מצריים נעשית תוך המחשה חוויתית, כלומר לא מסתפקים רק בדיבורים:
המרור ממחיש את השעבוד.
החרוסת היא זכר לטיט.
זרוע כזכר לקורבן הפסח (על שם שפסח על אבותינו במצרים)
המצה ממחישה את יציאת מצריים המהירה - שלא הספיק בצקם להחמיץ.
הישיבה בהסבה - מסמלת את החירות.

האמצעים המעשיים מאפשרים להנחיל את הזכרון לדור הצעיר ביתר קלות. וזה הסוד של פסח.
בנוסף יש דרישה שנראה את עצמנו בכל דור כמי שיצאו ממצריים.

בניגוד ליום הזיכרון לשואה, שעובר ללא שום חוויה מעשית חוץ מלעמוד דקה בצפירה (מצווה חשובה מדאורייתא), את פסח חווים במשך שבוע שבו לא אוכלים חמץ, ואוכלים מצות - שינוי ניכר באורח החיים. פסח הוא לא יום זיכרון אלא שבוע זיכרון.

אירועים הסטוריים נשכחו וישכחו (מישהו זוכר את פרעות תח-תט?), דתות ואידאולוגיות עולות ויורדות מבמת ההיסטוריה (קומוניזם, פאשיזם, נאציזם, פמיניזם והומואיזם) אבל היהדות נשארת ולא משתנה. את יציאת מצריים ימשיכו לציין בכל מקום ומצב, למרות היותו של פסח חג תובעני עם מצוות והלכות רבות.

חג פסח כשר לכם, וזיכרו - פסח הוא לא חג הנקיון או חג הגפילטע והקניידעלך (כמו שמלמדים אותנו בתקשורת), אלא חג לזכר היציאה מהשיעבוד במצריים, ביד חזקה ובאמצעות התרחשות של ניסים רבים שכולם היו עדים להם.


תודה למי שהמליץ על הרשומה