הילדים שאחרי שיעור תנ"ך אומרים "מה אני צריך את זה?"
הילדים שאחרי שיעור ספרות אומרים "מה אני צריך את זה?"
הילדים שאחרי שיעור פיזיקה אומרים "מה אני צריך את זה?"
הילדים ששואלים אותי, "למה את הולכת לתיאטרון? מה את צריכה את זה?"
אתם לא צריכים את זה. אתם לא צריכים פיזיקה לחיים אם תלמדו פסיכולוגיה. אתם לא צריכים תנ"ך אם תלמדו ביולוגיה. אתם לא צריכים ספרות אם תלמדו עיצוב אופנה.
אתם לא תצטרכו שום דבר מזה.
אני לא חושבת שאני אשתמש מתישהו בחיי בסיפור שאול והאתונות, או בסיפור "הקמצן" של מולייר, או בנוסחה לחישוב אנרגיה קינטית.
אנחנו צריכים את זה כדי לצבור ידע. כדי לגדול להיות אנשי אשכולות. אנשים חכמים. אנשים בעלי השכלה.
אדם בעל השכלה עבורי אינו אדם שיודע רק דבר אחד. הוא אדם שיודע הרבה.
אבא שלי, הוא עבורי אדם בעל השכלה.
אבא שלי למד מזרחנות, אז הוא יודע ערבית ועל המזרח התיכון.
אבא שלי למד היסטוריה, והוא יכול לדבר שעות על היסטוריה.
אבא שלי למד ספרות, אז הוא מבין בסוגי ספרות ויכול להמליץ לי על ספרים שלדעתו אני עשויה לאהוב.
אבא שלי למד על פוליטיקה, אז הוא יכול לפשט לי את כל המהלכים הפוליטיים שקורים עכשיו בממשלה.
אבא שלי קרא את התנ"ך, אז הוא יכול לתת לי מטודות סיפוריות מהתנ"ך לכל מיני סיטואציות בחיי.
אבא שלי ראה הרבה תיאטרון, אז הוא יכול לדבר איתי שעות על כישרון משחק, ועל קומדיה דה לארטה.
אבא שלי למד מדעי המחשב, אז הוא יכול לפתור לי כל בעיה קטנה במחשב, וללמד חברות שלי לבגרות בשנה הבאה.
אבא שלי למד פיזיקה, אז הוא יכול לחשב נוסחאות של אנרגיות ולהבין את כל מה שהמורה אמרה בערב מגמות.
אבא שלי למד מתמטיקה, אז הוא עוזר לי בכל שאלה שיש לי על שיעורי הבית בתוך חמש דקות.
אבא שלי למד לשון, אז הוא מדבר בעברית תקינה ויפה ויודע לדבר בשפה גבוהה.
אבא שלי לא משתמש בחייו כמעט בדבר שציינתי פה. אבל הוא אדם משכיל. הוא אדם שמבין. הוא אדם שיודע. לשבת עם אבא שלי, זה לדבר עם אדם שיודע. זה לדבר עם אדם שמבין.
אני בת 15 וחצי, ואני מייחלת שבגילו של אבא שלי תהיה לי השכלה כל-כך רחבה. אני מייחלת שאני אהיה מסוגלת להכיל בתוכי כל-כך הרבה מידע. אני מייחלת שאני אוכל להתעניין בכל-כך הרבה תחומים.
אז לא.
אף אחד מכם לא צריך את הקמצן, של מולייר שקראנו היום. אתם לא תשתמשו בזה בחיים.
אבל אני אשתמש בזה. אני אדע בתוכי שאני עושה עוד צעד בדרך ללהיות אדם משכיל. אני יודעת שאם אני אהיה במגמת תיאטרון, אפילו אם לא אלך לסמינר הקיבוצים, או לבית צבי או ליורם לוינשטיין- אני אספוג חוויה. יהיה לי ביטחון עצמי. יהיה לי ידע והבנה בתיאטרון. יהיה לי כישרון.
ומבחינתי? זה יותר מכל ילד שילמד הנדסת תוכנה וישתעמם ולא יהנה.
אז לא, אתם לא צריכים את זה. אבל אני צריכה את זה.
ער יכה:
דבר ראשון- איזה כיף! מומלצים! תודה לכם! (:
דבר שני- קראו בבקשה שוב את מה שכתבתי. האם אמרתי פה משהו על מערכת החינוך? על אופן הלימוד? על דחיסת החומר למוח? על הלחץ? על הבגרויות? על המבחנים? על כמויות החומר?
וכל אלו דברים שעלו כאן- לא. אני לא אמרתי על זה כלום. אני באתי בביקורת אל רבים מבני-הנוער שחושבים שהם "לא צריכים את זה". אז אולי הם באמת לא צריכים את זה. אני לא התייחסתי לשום מספר יחידות לימוד מתמטיקה, או בשום צורה למערכת החינוך. אז משום מה רבים מכם חושבים שאני מגנה על מערכת החינוך או משהו כזה- אז רבים מכם טועים! יש לי ביקורת רבה ונחרצת על משרד החינוך, אבל אתם סתם כותבים תגובות שאני בטוחה שאתם משקיעים בהם, פשוט סתם. כי זה בכלל יוצא מהקשר הנושא:אז בואו ניישר קו:הפוסט הוא בנושא הילדים שחושבים שהם לא צריכים את זה, ועמדתי בעניין. אין שום קשר למשרד החינוך.
(:תודה לכם!