אני משוטטת ברחבי ישראבלוג ונתקלת בבלוגים יפים וחמודים, ועם פוסטים מעניינים וכתיבה מוצלחת, ומשום מה, לרוב הבלוגים האלו אין אפילו תגובה אחת.
וזה לא רק בפוסט או שניים, זה בכל פוסט מאז הקמת הבלוג.
אני מוצאת את עצמי מרחמת כ"כ שאני חייבת להשאיר תגובה, רק כדי שבעל הבלוג לא יישאר עצוב, וידע שעוד מישהו קרא את המחשבות שלו, את מה שהוא הרגיש שהוא חייב להוציא באותו רגע.
אז נכון, אנחנו לא כותבים בשביל אנשים אחרים (אני לפחות לא רוב הפעמים), אבל יש פעמים שאני כותבת את כל הרגשות שלי, את כל מה שבוער בפנים, ולאנשים לא איכפת. אני לא מקבלת קמצוץ של התעניינות, קמצוץ של ידיעה שמישהו קרא את הרגשות שלי, אני לא יודעת אם מישהו בכלל קרא לעומק את מה שאני ישבתי וכתבתי בכ"כ הרבה תשומת לב, עם כ"כ הרבה מחשבה על כל מילה, עם כל הנשמה שלי.
אני לא מאשימה אתכם קוראים בלתי נראים, יש הרבה בלוגים בישרא ואין אפשרות להגיב לכולם, אבל אם, במקרה, נכנסתם לבלוג וראיתם שבאף פוסט שלו לא הושארה תגובה, עשו לעצמכם טובה- היו בני אדם גדולים, והגיבו, הגיבו אפילו סמיילי מזדהה, אבל אל תשאירו את בעל הפוסט שחשף בפניכם את הרגשות שלו, להישאר בודד.
עכשיו אני בטוחה שחלקכם לא קראו בכלל את הפוסט הזה, אבל אני מבקשת בכל לשון של בקשה, לא בשבילי, אלא בשביל אותם בלוגרים אנונימיים, שלא מקבלים תגובה בודדה, תגיבו, כדי שנדע שלמישהו איכפת. עריכה- חברים יש לי רק מילה אחת להגיד לכם- תודה, שימחתם, ואני אוהבת אחד אחד מכם :)
תיקון טעות- כשכתבתי שאני משאירה תגובה כי אני מרחמת לא התכוונתי בשום אופן להגיד שאני נעלה יותר מהבלוגרים האלו או יותר טובה מהם, אני מרחמת כי אני מבינה בדיוק באיזה מצב הם, ואני יודעת מה ההרגשה לא לקבל תגובה, אני מרחמת כי אני מזדהה.אם זה לא היה מובן מהכתיבה שלי אז סליחה.